מחיאות כפיים באולם ההספדים

באולם ההספדים , מלא דממה, נשמעים רק הספדים ופסוקי תהלים מחיאות כפיים הם לא במקום.

אבל באותו היום שני 27.4.2015 באולם ההספדים בבית קברות בחולון מחיאות כפיים נשמעו לא פעם

אחת. זה היה כאשר עולם התיאטרון הישראלי נפרד מהשחקנית הגדולה, גברת הראשונה של כמה

תיאטראות (התיאטרון אידיש בניהולו של הגאון סלומון מיכואלס ותיאטרון ע"ש המועצה המוסקבאית)

אטל קובנסקי. היא עלתה ארצה לפני כארבעים ושלוש שנים, שיחקה ב- "הבימה" ו- "אידישפיל", גם

הייתה ידועה בעולם הקולנוע, היה לה קול יפה ומיוחד במינו. אבל לא רק התפקידים ששיחקה אטל ז"ל

הזכירו קרובים, חברים ומכרים שהגיעו ללוות אותה בדרכה האחרונה.

בפרקי אבות (פרק ב', משנה ט') נאמר: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת

הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם,

שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. לאטל קובנסקי היו כל התכונות המפורטות הנ"ל יחד. המספידים הזכירו את

החברות הנאמנה של אטל, את הדברים הטובים שהיא עשתה אין ספור פעמים. השחקנית ענת עצמון סיפרה

שבתקופת העבודה המשותפת ב- "אידישפיל", שענת הייתה בהריון, אטל תמיד הכינה סנדוויצ'ים קודם

לענת ורק לאחר מכן לעצמי. זאת הייתה משנתה של אטל קודם לאחרים ולאחר מכן לעצמי.

זאת הייתה פרידה מהתיאטרון אידיש המוסקבאי, כי שהולכים לעולמם השחקנים גם התיאטרון הולך

ומסתיים. אך אדם חי עד שזוכרים. אטל קובנסקי עברה דרך לא קלה, היא התגברה כמעט על כל

המכשולים. רק על דבר אחד היא לא הצליחה להתגבר: אובדן בעלה האהוב לייב קוגן ז"ל. היא הוכיחה

בזה שלאהוב כמו רומאו ויוליה ניתן לא רק בגיל ארבע עשרה אלה גם בגיל תשעים.

יהי זכרה ברוך!

 

יעקב יובנוביץ, yakoviov@gmail.com